"הגעתי לתחום הזה בשביל הפועל"

מה הדבר הכי חשוב בחיים? אחרי הפועל – הבריאות. זה גם מה שרופא הקבוצה ד"ר אסף ביבס יגיד לכם. הוא יוסיף גם שחשוב לא פחות לנצל את הזמן בעולם הזה לדברים שעושים טוב ולהשתמש בגוף. אסף הוא אדום בנשמה מיום הולדתו, שקשר את דרכו המקצועית בדרכה של הקבוצה לפני 14 שנים ומאז - ממשיך בדרכו המיוחדת לשמור על השחקנים ולהעניק להם את הטיפול הכי מסור ומקצועי גם ובמיוחד ברגעים הקשים. פגשנו את אסף לשיחה מרתקת על הדבר הכי הכי חשוב בחיים - הבריאות של הפועל.

 

 

קודם כל ספר קצת על עצמך. איך הגעת להפועל? כמה זמן אתה בהפועל?

אני בן 45, רופא בכיר באיכילוב, מומחה לניתוחי כתף וטראומה אורטופדית, למדתי רפואה בטכניון, סיימתי לימודי רפואה בהצטיינות, סטאז' בהצטיינות והייתי המצטיין הראשון של בית החולים מאיר אי פעם. כשנגמרה ההתמחות עברתי לאיכילוב.

 

איך הגעתי להפועל? נעשה סדר: כאוהד, לא באמת הייתה לי ברירה. אני בא מבית של אוהדי הפועל, סבא שלי היה אוהד ואבא שלי אוהד. כבר בגיל צעיר הייתי הולך למשחקים גם בכדורגל וגם כדורסל. בתחום הרפואה, האמת שזה סיפור מרגש. לתחום האורטופדיה הגעתי בזכות הפועל, יותר נכון - בשביל הפועל. כשהקימו את העמותה ממש התלהבתי מהרעיון. הקטע השיתופי ריגש והלהיב אותי מאוד, זה מאוד הפועל. כשהייתי שנה בתוך הסטאז' שלי התקשרתי למאור הראל, מאור העביר אותי לנועה סקלי והיא העבירה אותי לאורי שלף ז"ל והתחלנו לגלות ביחד איך ובמה אני יכול לעזור, כשהגיע הזמן שלי לבחור התמחות - חשבתי שלהפועל, אורטופדיה תתרום באופן המשמעותי ביותר, ולכן הלכתי על זה. בחירות שמגיעות מהלב בסופו של דבר הן הנכונות ביותר, ואני שמח מאוד שזו ההחלטה שלקחתי, לא רק בגלל הפועל - אני אוהב את המקצוע מאוד. 

 

 

ספר קצת על העבודה שלך בהפועל. מה אופי העבודה? אתה נמצא באימונים?

העבודה בהפועל מתחלקת לשתיים: החלק הראשון הוא "ON COURT" (מה שקורה על המגרש). החלק השני הוא "OFF COURT" (מה שקורה מחוץ למגרש) והחלק הזה הוא בעצם 80/90 אחוז מהעבודה. כששחקן נפצע על המגרש פציעה הדורשת בירור מידי, צריך לנהל את זה מיד כדי לתת אבחנה כמה שיותר מהר. מה שקורה על המגרש הוא החלק הכי שולי בעבודה, כל פציעה שהיא יותר מחתך או נקע, דורשת המשך בירור. חלק מהבירור הוא מידי, מה שאפשר לעשות באותו רגע - לשלול שברים, פריקות, קרעים ברצועות וכדומה. איך אני יכול לאבחן בלי שום צילום?  - הבדיקה הגופנית האמינה ביותר היא זאת שמבוצעת ממש בדקות האירוע, לאחר מכן מתקבלת החלטה בנוגע לסכנה לחיים או איבר, לאחר מכן – האם אפשר לחזור למשחק כעת ובמידה שלא  - האם נדרשת הערכה מעמיקה יותר מיידית או במהלך 24 השעות שלאחר הפציעה. כמובן שהניסיון שבמאות מאורעות כאלה ב- 14 השנים האחרונות עוזר לי מאוד לדעת ולאבחן בצורה טובה על המקום. מיומנות רפואית נרכשת רק דרך עשיה, ישנם פעמים שטועים - אבל עם נסיון המקרים הולכים ופוחתים.

 

משם עוברים לחלק העיקרי, ה-OFF COURT. יש צורך לראות את השחקן בהקדם ולהעריך את מצבו, להבין ולאפיין את הפציעה, לגזור תכנית טיפולית, להעריך זמן צפוי להעדרות ולנטר את קצב ההחלמה. היו לנו מקרים של שחקנים ששברו רגל וכבר למחרת נותחו. לשמחתי, רוב הפציעות שלנו הן לא כאלה והן פציעות הדורשות מאיתנו לתת מידע ותכנית פעולה לפיזיותרפיסטים ולמאמן הכושר להמשיך במעקב. בעולם הספורט הכל די דיכוטומי וברור - שחקן פצוע זה לא טוב ושחקן שמשחק זה טוב. אין אמצע. ברגע ששחקן לא משחק, חשוב למערכת לדעת כמה שיותר מהר מתי הוא יחזור ואיך הוא יחזור. זו עבודה שהיא 24/7. גם שחקן עם שפעת או זיהום עורי מגיע אליי. יש גם שחקנים ששיחקו אצלנו בעבר והם עדיין בקשר איתי ובאים אלי כשהם פצועים. שירותי הרפואה בהפועל הם מהטובים בארץ, אולי הכי טובים - גם באופי, גם בזמינות וגם ביכולות.

 

 

ספר קצת על תהליך ההחתמה של שחקן, מהצד שלך

שחקן לא יכול לחתום ולעלות לפרקט בלי שהוא עובר שני דברים: השלב הראשון הוא בדיקות של חוק הספורט - בדיקות מאמץ ו-א.ק.ג. אחר כך הוא הוא פוגש אותי ואני בודק אם יש משהו ברמה של שריר ושלד שמדליק אצלי נורות אדומות. אם יש משהו שמדליק אצלי נורה אדומה, עושים בדיקות נוספות כדי לקבל החלטה.

 

 

אתה מרגיש שיש לך את המקום להגיד לצוות המקצועי: השחקן שרציתם לא חותם כי הוא פצוע?

שאלה מצוינת כי זו באמת דילמה. כולנו כאן, לפני הכל, אוהבים את הפועל ורוצים שתצליח כמה שיותר. אין פה כמעט אף אחד שהוא לא אוהד. היו לי סיטואציות כאלו בעבר עם שחקנים שכולם רוצים, כי אנחנו יודעים מה הם יכולים להביא למגרש. כשעולה שם, כולם חושבים על המצב האידיאלי שלו ולא תמיד זה אותו השחקן (כי כשהשחקן פצוע, הוא לא הוא) ולפעמים המטרה שלי בסיטואציה הזו היא להוריד את האנשים לקרקע. אני מרגיש שסומכים עלי ועל המילה שלי.

 

 

יש לך סיפור מעניין שקרה לך עם פציעה של שחקן?

הפציעה שהכי נגעה לי ללב היא של רביב לימונד. בעונת 13/14, עונה שבה הגענו לחצי גמר גביע. רביב נפצע פציעה שברגע שראיתי אותה - ידעתי שהיא דורשת בין שישה שבועות לשלושה חודשים בחוץ. חצי גמר הגביע היה חמישה וחצי שבועות מהפציעה. בשלב הזה, רביב (שעם המון תשוקה למשחק) אני (שלא יכולתי לנתק את היותי אוהד ואת האהבה העצומה שלי לרביב – האדם והשחקן) ביחד עם ארז אדלשטיין שאימן - לא רואים בעיניים. החלטנו יחד שמחזירים אותו ויהי מה. התחלנו להתאמן מיד אחרי הפציעה. כששחקן נפצע, כל שחקן, לא משנה אם זה חתך מעל העין או קרע בברך, קודם כל מסכמים את האירוע ומה צפוי להיות בהמשך. לאחר מכן אני שואל אותו מה הוא רוצה לעשות (מה המטרות שלו? כמה מהר הוא רוצה לחזור? מה הוא מוכן להקריב? והאם זה מסוכן עבורו) אני לא אגרום לאף אחד, לעשות משהו שהוא לא רוצה או מוכן לעשות. בסיטואציה ההיא, רביב היה מוכן לעשות הכל. ועשינו הכל - כדורים, זריקות, טיפולים. הגיע חצי הגמר והנה - רביב בסגל. הוא קיבל זריקה לפני תחילת המשחק כדי לטשטש כאב והיינו אופטימיים. אחרי כמה דקות הוא קיבל מכה באותה הכתף וזה עלה לו בעוד שישה שבועות בחוץ. גם רביב וגם אני הצטערנו מאוד על איך שחשבנו ומאז זה לא קרה לי. אני לא חושב יותר כמו אוהד כי יש לזה מחיר.

 

יש פציעות שהמשמעות שלהן היא רק כאב פיזי ולא נזק נוסף. יש כאלה שמתמודדים עם כאב יותר טוב ופחות טוב. אנשים שעובדים עם הגוף שלהם, יכאב להם משהו תמיד, ככה זה כשעובדים כל כך הרבה עם הגוף, אבל צריך לדעת להתמודד עם זה.

 

 

מה אתה יכול לספר לנו על מה שקרה לג'ייקובן במשחק נגד וורוצלאב?

ג'ייקובן עבר זעזוע מוח קל. הוא נפגע בפגיעה קלה באזור משמעותי בראש, לשמחתנו כל הבדיקות שללו פרכוס. הרעידות של הרגליים היו מכאב. לזעזועי מוח יש פרוטוקול ידוע ומסודר שקובע מה עושים מהרגע שיש זעזוע מוח והלאה. למשל: יומיים ראשונים - מנוחה טוטאלית. אחר כך אפשר להתחיל פעילות ספורטיבית בסיסית וקלה ולאט לאט מתקדמים הלאה. זה יכול לקחת שבוע מיום הפציעה ויכול לקחת שבועיים, בהנחה שאין דברים חריגים כמו הפרעות בראייה וכדומה. בזעזוע מוח הפקטור היחיד לגבי החלמה זה השחקן ואיך הוא מרגיש. 

 

 

גם ג'יילן הורד וגם ג'ורדן מקריי נקעו את הקרסול לא מזמן, אך משך ההחלמה והחזרה בין שניהם היה שונה. למה זה קרה?

נקע היא פציעה שהיא תמיד מתיחה או קרע של רצועות בקרסול. הרצועה השכיחה ביותר נקראת ATFL, היא תמיד נקרעת. אין כמעט שחקן כדורסל אחד שיש לו ATFL שלם. גם את הנקעים מחלקים לדרגות שונות וכך קובעים את זמן ההחלמה. לג'ורדן היה נקע בדרגה 1 וזה אומר שהשחקן ירגיש טוב יותר מהר. לג'יילן היה נקע בדרגה גבוהה יותר ולכן לקח לו יותר זמן.

 

 

בעונה כזו אינטנסיבית כשיש משחק בערך בכל שלושה ימים - שחקן שמפספס שבוע/שבוע וחצי בגלל פציעה, מפספס יותר ממשחק אחד. איפה עובר הגבול בין שיתוף של שחקן למרות פציעה לבין חוסר שותף?

אני אחלק את התשובה שלי לשלושה חלקים:

הדברים האלה הם הדברים שתמיד נלקחים בחשבון בנושא שיתוף שחקן פצוע או של שחקן שחוזר מפציעה.

 

 

מה חשוב לך שמי שקורא את הריאיון הזה ידע על פציעות של שחקנים וזמן ההחלמה שלהם?

שברגע שאנחנו מכריזים ששחקן לא צריך ניתוח אלא טיפול של פיזיותרפיה, כדורים, זריקות וכדומה, אני יכול לתת הערכה מסוימת למתי השחקן אמור לחזור. כמו בנקע שבו מתפתחים סיבוכים ואז ההחלטה איטית יותר, לפעמים זה גם תלוי בשחקן עצמו - אם הוא חושש לעלות למשחק ולא לתפקד במלוא היכולת. הרבה פעמים לא נוציא את כל המידע החוצה, בין היתר גם כדי לא לתת מידע ליריבות שלנו.

 

 

איך אתה מודד הצלחה בעבודה עם הקבוצה?

אני מודד את ההצלחה שלנו בכמה אנחנו יכולים לאבחן ולטפל במהירות וביעילות בהשוואה למסגרות אחרות כמו NBA - אנחנו עומדים בזה, אנחנו שם. שחקנים בהפועל מקבלים את המעטפת הכי טובה שאפשר, בטח כשמאחוריו עומד מרכז רופאי מהשורה הראשונה בעולם, עם אמצעים רבים הן ברמת ההיקף והרמה המקוצעית/טכנולוגית, והן בזמינות שרק מוסד רפואי גדול ומרכזי יכול לספק – אני מדבר כמובן על בית החולים איכילוב. אין רמה גבוהה כזאת באף מקום אחר בארץ. המהירות והיעילות של הדברים בקבוצות ספורט, היא הכי חשובה.  זה ששחקנים ומאמנים שהיו בהפועל וכבר לא פה עדיין פונים אלי - זאת ההוכחה הכי טובה למה שאנחנו עושים פה.  ההצלחה שלי נמדדת בזה שהשחקנים והצוות סומכים עלי.

 

 

משהו לסיום?

אני צריך להודות להפועל. התחלתי כרופא צעיר עם הרבה תשוקה, מחויבות ורצון לטפל ולהתקדם בקבוצה צעירה מלאת התלהבות, מחויבות ורצון לנצח ולהתקדם. הפועל נתנה לי המון מהידע והיכולת שלי בלנהל חולים, בעבודה ביעילות ובקשר הבין אישי עם שחקנים. צמחתי, למדתי והשתפרתי דרך הפועל. זה בית ספר להתמחות בעבודה מול אנשים/ארגונים בקצב גבוה ודרישות גבוהות. אז תודה לך הפועל!

 

 

החמישייה:

 

1. אם היית שחקן, באיזו עמדה היית משחק? מגן שמאלי. ובכדורסל? גם מגן שמאלי.

 

2. מה הרגע שאתה הכי זוכר כילד אוהד הפועל? הגול של גילי לנדאו, הייתי שם. בכדורסל אני זוכר את הלייאפ של רדנקו שלקח את הדרבי להארכה ביד אליהו, ואז ניצחנו בהארכה.

 

3. אם היית יכול לחזור בזמן ולעשות משהו אחרת, מה זה היה? דיברנו על זה קודם. לא הייתי מעלה את רביב לחצי גמר גביע בעונת 13/14.

 

4.איך אפשר ליהנות מניתוח? זה כמו לנגן בגיטרה, ואני אוהב לנגן.

 

5. מה החלום שלך? לתת גול אליפות בבלומפילד לכיוון שער 5. וברצינות, החלום שלי הוא משהו שאני יודע שיקרה. אני רואה איך ביום שניקח אליפות, אני רץ למיקרופון או המצלמה הראשונים שאני מוצא, אומר תודה לאורי שלף ז"ל, למאור הראל, נועה סקלי, לשחור, מחבק את רמי כהן, עולה ליציע, מוריד חולצה  ושר "אמרו עלי הכל" עם כולם.